איך כותבים OMG בעברית?

בשנה הראשונה בה גרתי בירושלים, הצפירות של כניסת השבת העכירו את שלוותי ולרוב חירבו את השנ"צ של יום שישי. כשאני שומעת צפירה שלא ביום זיכרון, תודעת הקטיושות שלי מתעוררת ומבקשת איזה מחסה, או שקט. עם השנים התרגלתי. אני אפילו יודעת שיש שתי צפירות: אחת בערך שעה לפני ואחת עם כניסת השבת. האזעקה העולה ויורדת אתמול אחרי הצהריים הייתה אחרי שתי הצפירות האלה. היה ברור שזה לא כניסת שבת. כלומר: התרעה על ירי טילים. רקטות. וואט אבר. לעזאזל. להמשיך לקרוא

פרידריך אדלר, צרור מכתבים לבתו, ינואר 1938- נובמבר 1939

בפוסט הקודם סיפרתי על אביה של סבתי, פרופסור פרידריך אדלר, שתערוכה מעבודותיו נפתחת השבוע במוזיאון תל אביב. פרסמתי מאמר שכתב על דרכים ישרות ועקיפות לגילוי ויצירה וכן צילומים שלו ושל עבודותיו. כתבתי שאני מכירה אותו בעיקר דרך העיניים של סבתא, וחלק מזה מורכב מהמכתבים שכתב לה. צרור של חמישה עשר מהם, שנכתבו ונשלחו אליה מינואר 1938 ועד נובמבר 1939 תורגם לעברית על ידי סבתי השנייה, מרים נאמן ז"ל, ואני הקלדתי ושומרת את הקבצים במחשב.

המכתבים די קצרים, כעמוד או פחות בכל פעם, אבל אינפורמטיביים מאוד. השניים הראשונים נשלחו לסבתי כשהתלמדה בהכשרה בדנמרק, והבאים נשלחו אליה לארץ ישראל. המכתב היפה ביותר בצרור הוא המכתב האחרון שסבתי קיבלה להכשרה בדנמרק לפני עלייתה לארץ: להמשיך לקרוא

butterflies

פרידריך אדלר – דרכים ישירות ועקיפות

ב-26 באוקטובר תיפתח במוזיאון תל אביב התערוכה פרידריך אדלר: במישרין ובעקיפין. פרופסור פרידריך אדלר הוא אביה של סבתי, רינה, ואנו מלווים את ההכנות לתערוכה כבר כמה חודשים.

Friedrich Adler by a window

פרופ' פרידריך אדלר

את רוב מה שידעתי עליו עד כה, ידעתי מסבתא ודרך העיניים שלה. בשנות ה-90 נערכה תערוכה גדולה של עבודותיו בחו"ל (ואפילו נסעתי עם סבתא לפתיחת התערוכה בהמבורג) אבל הקטלוג שיצא היה בגרמנית, ובכלל – כנראה הייתי אז צעירה מדי כדי להעריך את התערוכה ואת יצירתו. אני מכירה אותו מצילומים שלו ושל יצירותיו, וכן מהסיפורים של סבתא עליו ומצרור מכתבים ששלח לה אחרי שעלתה לארץ ותורגמו עבורנו לעברית.

עכשיו, מתוך החומרים שאוספת אוצרת התערוכה, ד"ר בת שבע גולדמן אידה, משיחות איתה ועם לורי שטיין, חוקרת תולדות האמנות שהשתתפה בהכנת התערוכה בשנות ה-90, ומהדמיון והמחשבות שלי – אני לומדת להכיר אותו אחרת. להמשיך לקרוא

לוכדת את החיים במכחול

זוג אוהבים חבוקים על ספסל, בכלל לא מבחינים בנו. שתי ילדות שהולכות לישון יחד במיטה גדולה, אחת מהן קוראת בעניין בספר. אישה עירומה מישירה מבט אל המתבונן בציור מעבר לכתפה.

מאת טלי גזית

איש מבוגר, שיערו לבן, חובש משקפיים וכובע קסקט, וכן, גם כרס, יושב ליד שולחן וקורא עיתון. מאחוריו מדפי ספרים ועל השולחן מנורות קריאה ירוקות. אולי זה מזכיר לך חנות ספרים שהיית בה, או איש שראית פעם, יש הרבה כאלה. אבל רגע כזה בדיוק – רק עכשיו כשהוא בתמונה לפנינו הופך למשהו שמבקש לעצור ולהתבונן בו. להמשיך לקרוא

זו אני החולם שח…

בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.

פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.

מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא

ליקוי ירח בעיסאוויה

היה כתוב על זה בעיתונים, וגם אמרו ברדיו. בשבת אחרי הצהריים צפוי ליקוי ירח. הליקוי יתרחש בזמן שקיעת השמש וזריחתו של הירח, בערך ב-16:30. נשמע מעניין, וגם משתלב יפה עם סיבוב ההליכה שלי בשבת אחרי הצהריים. אמרו שיראו את זה טוב בכיוון צפון מזרח. הלכתי לכיוון הסינמטק ופניתי לרחבה שליד טחנת הרוח בימין משה (למה לרדת את מה שצריך לטפס אחר כך, כשאנחנו מסתכלים על משהו שנמצא במרחק אלפי קילומטר…)

במקום הסתובבו כמה אנשים עם מצלמות, וגם התיירים הרגילים. היה קר. אור חם ויפה נח על הר הבית והעיר העתיקה. היה קר נורא, קור חד וצלול. ירח לא היה. התחלתי לדבר עם אחד המצלמים. מסתבר שקוראים לו גיא, ושיש לו מחר מבחן בכלכלה. הוא רצה רק לקפוץ לכמה דקות מתי שאמור היה להיות שיאו של הליקוי, לקחת תמונה או שתיים ולחזור ללמוד. חשבנו שאולי העיר העתיקה מסתירה את הליקוי, שהירח כבר עלה מאחוריה. אמרתי שבטח רואים את זה יותר טוב מהר הצופים. יש משם תצפית טובה לצפון מזרח. מסתבר שלגיא יש אוטו. מצד שני, יש לו מחר מבחן בכלכלה. מצד שלישי, ליקוי ירח ייראה בבהירות כזאת שוב בישראל רק בעוד כמה שנים. יאללה, נוסעים להר הצופים.

הדורמיציון באור שקיעה. יפה מאוד אבל לא ליקוי ירח

להמשיך לקרוא

טיול שורשים, פסקול רגשי

לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על  הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".

לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא