קטגוריה: קריאה וכתיבה

טיפים לכתיבת תזה

ה-31 בדצמבר הוא דדליין נוקשה ואכזר להגשת עבודות באוניברסיטה. לפחות פעמיים מצאתי את עצמי נהנית מה"ווש" שהוא עושה כשחולפים על פניו, וסובלת מעוד שנה של דחיינות, רגשות אשם, ושבתות ארוכות של כתיבה ועריכה. באחד הניוזלטרים האחרונים של בית הספר ע"ש פדרמן למדיניות ציבורית וממשל (שאני  בין בוגריו), הופץ מסמך ובו אוסף טיפים לכתיבת תזה לתואר שני. את הרשימה אספה וערכה אילנה שפייזמן, דוקטורנטית בבית הספר, ומנחת סדנה לכתיבת תזה לתואר שני. הצעתי לאילנה לפרסם את הרשימה כאן, כדי שתהיה נגישה לעוד אנשים – היא הסכימה. הטיפים נאספו מתלמידי בית הספר שהתמודדו בהצלחה עם הגשת תיזה לתואר שני.

חלק מהטיפים רלוונטיים גם לכתיבה (ופרסום!!!) בז'אנרים אחרים או לעבודות אקדמיות אחרות.

writing

כתיבת תיזה היא לא תחביב! זה פרויקט שיש לו התחלה – וצריך לשים לו סוף! Photo by Charles Jeffrey Danoff

להמשיך לקרוא

פרידריך אדלר, צרור מכתבים לבתו, ינואר 1938- נובמבר 1939

בפוסט הקודם סיפרתי על אביה של סבתי, פרופסור פרידריך אדלר, שתערוכה מעבודותיו נפתחת השבוע במוזיאון תל אביב. פרסמתי מאמר שכתב על דרכים ישרות ועקיפות לגילוי ויצירה וכן צילומים שלו ושל עבודותיו. כתבתי שאני מכירה אותו בעיקר דרך העיניים של סבתא, וחלק מזה מורכב מהמכתבים שכתב לה. צרור של חמישה עשר מהם, שנכתבו ונשלחו אליה מינואר 1938 ועד נובמבר 1939 תורגם לעברית על ידי סבתי השנייה, מרים נאמן ז"ל, ואני הקלדתי ושומרת את הקבצים במחשב.

המכתבים די קצרים, כעמוד או פחות בכל פעם, אבל אינפורמטיביים מאוד. השניים הראשונים נשלחו לסבתי כשהתלמדה בהכשרה בדנמרק, והבאים נשלחו אליה לארץ ישראל. המכתב היפה ביותר בצרור הוא המכתב האחרון שסבתי קיבלה להכשרה בדנמרק לפני עלייתה לארץ: להמשיך לקרוא

זו אני החולם שח…

בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.

פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.

מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא

דיאטת אינטרנט וצום פייסבוק: חוויות ומסקנות

ביום חמישי, 21/7 בשעה 15:30 בערך, עדכנתי הודעת "מחוץ למשרד" בדוא"ל של העבודה, העפתי מבט אחרון בפייסבוק, צייצתי ציוץ קטן של שחרור קיטור וכיביתי את המחשב, בדרכי לחופשה של עשרה ימים. להמשיך לקרוא

ספריה – שפע מאורגן היטב

אני מאוד אוהבת ספריות, מאז שהייתי ילדה. משהו בשפע הזה, המאורגן היטב, קוסם לי עד מאוד. סבתי, מרים נאמן ז"ל, היתה הספרנית של בית חנה סנש בשדות ים. בחופשות היינו באים לבקר אותה בספריה. אהבתי הריח הזה, של דפים ישנים ועטיפות ניילון, שולחן העבודה המסודר עם העטים והכרטיסיות, והלוח הירוק שסבתא צבעה על אחד הקירות ואפשר היה לצייר עליו עם גירי לוח.

בפעם הראשונה שהגעתי למשרדי "אקס ליבריס" התאהבתי בתמונות הספריות שהיו תלויות בכניסה. צילומים של מדפי ספרים עתיקים ועבי כרס בספריה גדולה וחרישית. היום הן כבר לא שם, במסגרת עיצוב ומיתוג מחדש. חבל. להמשיך לקרוא

לבהות ולהיות

אני יושבת בבית קפה ברח' 18 בשכונת אדמס מורגן בוושינגטון די.סי..

בחלל הגדול יחסית פזורים שולחנות גדולים (ממש, כאלה שמתאימים לפינות אוכל משפחתיות)  ופינות ישיבה עם כורסאות מזמינות. סביבם יושבים אנשים, חלקם בקבוצות, חלקם לא מכירים. הרבה מהלקוחות יושבים עם לפטופים, וגם התפריט מזמין אנשי לפטופים – מנות קטנות שנוח לנשנש ליד המחשב. פטפוט עליז נשמע בחלל בית הקפה. אני יושבת לשולחן גדול ופני אל הרחוב. מעבר לכביש חנות קעקועים ומסעדה של מטבח מערב אפריקאי. להמשיך לקרוא

Like זה כמו…

בסרט "הרשת החברתית" (ותודה ל"רוח חדשה" על הקרנת טרום הבכורה שארגנו בסינמטק), מוצגת סצנה שמתארת איך נכנס הrelationship status לפייסבוק. חבר של מארק זאקרברג (כן, ככה הוא קורא לעצמו) שואל אותו על חברה משותפת ואם יש לה חבר.

זה בסך הכל פתרון מאוד נוח ועוקף קשיי תקשורת: במקום לשאול בזהירות, לנסות לברר, לחפש רמזים – פייסבוק מאפשרת להגדיר במדויק, מתוך מילון סגור – ואז קל לדעת.

מעניין איך ה"לייק" נכנס לפייסבוק. הרי בעולם האמיתי אנשים לא מגיבים על משהו שמספרים להם במילה אחת: אהבתי. או שכן. ממתי? אולי מאז המחווה בפייסבוק? להמשיך לקרוא