קטגוריה: משפחה

זכרונות מסבתא רינה: פרויקט הנצחה דיגיטלי

סבתא רינה שלנו, רינה אלכסנדר ליאור, נפטרה בי' באב תשע"ו, 14 באוגוסט 2016. היא היתה בת 97 שנים, וזכתה לחיים ארוכים, לא תמיד קלים, אך גם מלאי יופי. הרבה מזה היה בזכות כך שהיא ידעה תמיד למצוא יופי ושמחה בדברים פשוטים, רגעים קטנים, וגם באמנות וביצירה.

אחד הדברים שסבתא מאוד אהבה היה מלאכת יד, והיא הפליאה לסרוג ולרקום בסגנונות שונים. "מוצר הדגל" שלה היה כנראה בובות הליצן הסרוגות, שנתנה במתנה להורי תינוקות שנולדו בנאות, ובהמשך גם לבנים ונכדים של חברים. היו גם בובות האצבע: דמויות ילדים או חיות, אפודות, גרבי צמר ועוד.

אושר, רקמה רינה אלכסנדר ליאור לחתונתם של הילה ורפי

בתמונה: "אושר". לקראת חתונתם, הזמינו הילה ורפי את האורחים לעטר ריבוע בד שיקשט את חופתם. סבתא רקמה 2 לוחות: אושר ואהבה. ה"אושר" מקשט היום את חדר ילדיהם.

במהלך חייה סבתא נגעה בחייהם של אנשים רבים: כמטפלת וכגננת, בארגון משלוח חבילות לחיילים בני הקיבוץ, כחברת קיבוץ, כשוחרת תרבות שלא מפספסת קונצרטים, או כחברה ללימודים ב"בית ותיקי הגליל".

במהלך ימי השבעה, הזכירו בחיבה כמה מחבריה וחברינו את עבודות הסריגה שקיבלו ממנה במתנה. כדי להוקיר את זכרה ולתעד את יצירתה, אנחנו מזמינים אתכם לשתף איתנו תמונות וזכרונות מעבודות מלאכת היד של סבתא.

שמרתם את בובת הליצן שקיבלתם במתנה להולדת הילדים? עדיין יש לכם את בובות האצבע? אולי סבתא רקמה לכם כיסוי לספר עבודת שורשים? נשמח לראות, להיזכר ולאסוף את התמונות.

איך לשתף ולהשתתף

  • אנא שתפו תמונה או טקסט באחת הרשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם, פינטרסט או טוויטר, ותייגו בהאשטאג #סבתארינה .
  • איך מתייגים? פשוט מוסיפים את הטקסט #סבתארינה כולל הסולמית, לטקסט או לתיאור התמונה. כשתפרסמו זה ייראה כקישור. כך נוכל למצוא את זה בחיפוש ברשתות החברתיות הנ"ל.
  • לנוחותכם, יש גם אירוע בפייסבוק בו תוכלו לשתף תמונות. מוזמנים להצטרף.
  • למי שלא מתחברים לכל המדיה החברתית הזאת, אפשר גם לשלוח במייל אלי (maayanale בג'ימייל).
  • אנא שלחו ופרסמו את התמונות עד יום שבת, 17/9/2016. בסוף השבוע הזה ניפגש בנאות מרדכי לציון 70 שנה לנאות, ואני אוכל לשתף עם בני המשפחה את התמונות והזכרונות שלכם. בהמשך, לפי כמות התמונות, אולי נאסוף אותן לאלבום או אתר ייעודי.
  • אנא שתפו עם חברות וחברים נוספים ממעגלי החיים של סבתא, אולי הם ירצו לשתף גם זכרונות שלהם.

תודה לכל מי שנחמו אותנו והשתתפו באבלנו, נשמח אם תשתתפו גם בפרויקט הזה.

ההגדות של אכסי: הגדות פסח, געתון, תש"א-תש"ה, 1941-1945

לפני כשנתיים, בסדנא לארכיונאים על סיפור סיפורים דיגיטליים, ביקשתי מהמשתתפים לבחור פריט אחד מהארכיון שלהם, להתמקד בו ולספר את הסיפור שלו בזוית אישית וכהזמנה לארכיון. אם הייתי צריכה לבחור פריט אחד כזה, ייתכן מאוד שזאת היתה אחת מהגדות פסח בארכיון נאות מרדכי. בין השנים 1941-1945, תש"א-תש"ה, אייר סבי, אכסי שמעון אלכסנדר ז"ל, ארבע מהגדות פסח של געתון (לפני שהקיבוץ עבר לעמק החולה ונקרא "נאות מרדכי"). בליל הסדר היתה הגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת, ולצידה שוכפלו עותקים פשוטים יותר לקריאת החברים.

לפני כעשור ראה אור הספר "יוצאים בחודש האביב, פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי. גם הגדה אחת של אכסי מופיעה בו, זאת שאייר לסדר פסח בגבעת ברנר בזמן שירותו בפלמ"ח.

ההגדות שמורות בארכיון נאות מרדכי, אבל הזמן נוגס בהן: דפים שנקרעו והודבקו, בהגדה אחת אפילו חוררו הדפים, הוכנסו לשקיות ניילון ונכרכו בחוט. בפסח שעבר, ניצלתי את ביקור החג שלי בנאות ואת המצלמה בטלפון הסלולרי כדי לצלם דפים מההגדות, אבל ברור שיש מקום לסרוק אותן בצורה מקצועית יותר.

הגדה של פסח, געתון, תש"ג

הגדה של פסח, געתון, תש"ג

גלרייה של דפים נוספים מההגדות שאכסי אייר מופיעה בהמשך הפוסט. להמשיך לקרוא

פרידריך אדלר, צרור מכתבים לבתו, ינואר 1938- נובמבר 1939

בפוסט הקודם סיפרתי על אביה של סבתי, פרופסור פרידריך אדלר, שתערוכה מעבודותיו נפתחת השבוע במוזיאון תל אביב. פרסמתי מאמר שכתב על דרכים ישרות ועקיפות לגילוי ויצירה וכן צילומים שלו ושל עבודותיו. כתבתי שאני מכירה אותו בעיקר דרך העיניים של סבתא, וחלק מזה מורכב מהמכתבים שכתב לה. צרור של חמישה עשר מהם, שנכתבו ונשלחו אליה מינואר 1938 ועד נובמבר 1939 תורגם לעברית על ידי סבתי השנייה, מרים נאמן ז"ל, ואני הקלדתי ושומרת את הקבצים במחשב.

המכתבים די קצרים, כעמוד או פחות בכל פעם, אבל אינפורמטיביים מאוד. השניים הראשונים נשלחו לסבתי כשהתלמדה בהכשרה בדנמרק, והבאים נשלחו אליה לארץ ישראל. המכתב היפה ביותר בצרור הוא המכתב האחרון שסבתי קיבלה להכשרה בדנמרק לפני עלייתה לארץ: להמשיך לקרוא

butterflies

פרידריך אדלר – דרכים ישירות ועקיפות

ב-26 באוקטובר תיפתח במוזיאון תל אביב התערוכה פרידריך אדלר: במישרין ובעקיפין. פרופסור פרידריך אדלר הוא אביה של סבתי, רינה, ואנו מלווים את ההכנות לתערוכה כבר כמה חודשים.

Friedrich Adler by a window

פרופ' פרידריך אדלר

את רוב מה שידעתי עליו עד כה, ידעתי מסבתא ודרך העיניים שלה. בשנות ה-90 נערכה תערוכה גדולה של עבודותיו בחו"ל (ואפילו נסעתי עם סבתא לפתיחת התערוכה בהמבורג) אבל הקטלוג שיצא היה בגרמנית, ובכלל – כנראה הייתי אז צעירה מדי כדי להעריך את התערוכה ואת יצירתו. אני מכירה אותו מצילומים שלו ושל יצירותיו, וכן מהסיפורים של סבתא עליו ומצרור מכתבים ששלח לה אחרי שעלתה לארץ ותורגמו עבורנו לעברית.

עכשיו, מתוך החומרים שאוספת אוצרת התערוכה, ד"ר בת שבע גולדמן אידה, משיחות איתה ועם לורי שטיין, חוקרת תולדות האמנות שהשתתפה בהכנת התערוכה בשנות ה-90, ומהדמיון והמחשבות שלי – אני לומדת להכיר אותו אחרת. להמשיך לקרוא

זו אני החולם שח…

בעקבות הטור של מרב מיכאלי והביצוע המרגש והרגיש של רונה קינן ב"שרים בכיכר", חשבתי קצת על השיר "אני מאמין" בימים האחרונים. זה שיר אופטימי, אבל בעצם מתאר מציאות עגומה – אם צריך לשאוף לכל הדברים החיוביים האלה בכזה להט, סימן שאנחנו עוד מאוד רחוקים מהם.

פתאום נזכרתי שאולי יש לי אותו בבית. לא באינטרנט, זה קל מדי. בארון הספרים. פתחתי את הספר של שירי טשרניחובסקי שקיבלתי מסבתא רינה לפני כשנתיים במתנה ולמשמרת. הספר יצא בשנת 1946 בהוצאת שוקן.

מה שעושה אותו מיוחד עבורנו היא ההקדשה: להמשיך לקרוא

טיול שורשים, פסקול רגשי

לפני כחודש נסעתי עם הוריי לצ'כיה, למסע בעקבות שברי הזכרונות שיש לנו מסבא שלי. שמעון אכסי אלכסנדר, סבא שלי, נהרג בליל הגשרים ביוני 46'. אבא שלי היה בן שלוש ולא זוכר אותו בכלל. סבתא רינה חייתה איתו שנים ספורות. "הצעירים שהגיעו מאירופה לא דיברו בשנים ההן על הבית" הסבירה לי. פירוט על  הנסיעה וקורותיה מצוי בפרוייקט "נשים 365".

לאורך הנסיעה ליוו אותי, כמו פסקול, כמה שירים של לאה גולדברג. גם היא, בדומה לסבא שלי, נולדה וגדלה באירופה והיגרה בגיל די צעיר לארץ ישראל. היא ידעה להביע את עצמה נפלא במילים, מבטאת תחושות וזכרונות של אנשים נוספים. להמשיך לקרוא