עוסקת ומתעניינת בשימושי אינטרנט לשינוי חברתי: פיתוח קהילות, הנעה לפעולה, יצירה ותרבות ברשת.
מעדיפה ירושלים על פני תל אביב, הייקו על פני הייטק, שוקולד מריר על פני שוקולד חלב, עשר דקות מול ורמיר אחד על פני שעה בתערוכה של אימפרסיוניסטים.
פעם ביום במשך חודש נובמבר כותבים סיפור קצר ומעלים לרשת. זאת התמצית של פרויקט סיפורונובמבר שרץ כבר כמה שנים. הוא נולד בהשראת NaNoWriMo (אתגר לכתיבת ספר בחודש, שפועל בשפה האנגלית ועומס המילים ביעד שלו לא מתאים לעברית) ו-Inktober (אתגר יצירה יומית בדיו בחודש אוקטובר), ולוקח את המיטב מכל אחד מהם: אתגר קבוצתי – קהילתי, יעד כתיבת מילים שלא מכביד, עם מילת נושא או השראה לכל יום.
השנה זאת הפעם השלישית בה השתתפתי באתגר והשנייה בה השלמתי אותו. במשך החודש פרסמתי את הסיפורונים בטוויטר (הייתי מעדיפה בבלוסקיי, אבל האשטגים לא עובדים שם והשרשורים מתנהגים מוזר) ועכשיו אני מפרסמת גם כאן, לבקשת כמה חברות שאין להן חשבון בטוויטר, וגם שיהיה למזכרת.
ביום שישי האחרון, הצטרפתי יחד עם אנשים רבים ללוות בדרכה האחרונה את מיה. רב"ט מיה ויאלובו פולו, ששירתה כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 בחיל הגנת הגבולות, ונפלה בקרב במוצב נחל עוז ביום שבת 7/10/2023.
בקבוצות העדכונים המקומיות של גבעתיים פורסם מועד לווייתה. לאורך הדרך, בכמה מקומות מרכזיים, עמדו תושבים, רבים מהם עם דגלים, מביעים כלפי מיה ומשפחתה כבוד, צער ותמיכה. חלק מהם, היו הורים עם ילדים קטנים או אנשים מבוגרים מאוד שכנראה לא יכולים להגיע ללוויה, וזאת דרך יפה להשתתף ולתמוך.
לא הכרתי את מיה או את בנות ובני משפחתה. זאת לא הפעם הראשונה שבה אני הולכת ללוויה של אנשים שאני לא מכירה, אבל הפעם האחרונה שעשיתי את זה היתה במסגרת השירות הצבאי שלי. וזה לא נהיה יותר פשוט או קל עם השנים.
שתי חוברות זיכרון לאותו אדם. אחת נערכה ופורסמה לציון שנה למותו, והשנייה אחרי עשרים שנה. כל זה היה לפני הרבה שנים, בשנת 1947 ובשנת 1966. החוברות הן לזכרו של סבא שלי, שמעון אכסי אלכסנדר ז"ל, והן נשמרו בביתה של סבתא והוצאו בכל שנה ביום הזיכרון וביום השנה למותו. עכשיו הן נמצאות ברשותי. ביום הזיכרון, אני מוציאה אותן וקוראת קצת. שתיהן דקות מאוד וצנועות, אך יש בהן מילים של אהבה לאיש שהיה, הערכה לפועלו ולחייו, וצער על מותו, כל כך מוקדם מדי.
סבתא רינה שלנו, רינה אלכסנדר ליאור, נפטרה בי' באב תשע"ו, 14 באוגוסט 2016. היא היתה בת 97 שנים, וזכתה לחיים ארוכים, לא תמיד קלים, אך גם מלאי יופי. הרבה מזה היה בזכות כך שהיא ידעה תמיד למצוא יופי ושמחה בדברים פשוטים, רגעים קטנים, וגם באמנות וביצירה.
אחד הדברים שסבתא מאוד אהבה היה מלאכת יד, והיא הפליאה לסרוג ולרקום בסגנונות שונים. "מוצר הדגל" שלה היה כנראה בובות הליצן הסרוגות, שנתנה במתנה להורי תינוקות שנולדו בנאות, ובהמשך גם לבנים ונכדים של חברים. היו גם בובות האצבע: דמויות ילדים או חיות, אפודות, גרבי צמר ועוד.
בתמונה: "אושר". לקראת חתונתם, הזמינו הילה ורפי את האורחים לעטר ריבוע בד שיקשט את חופתם. סבתא רקמה 2 לוחות: אושר ואהבה. ה"אושר" מקשט היום את חדר ילדיהם.
במהלך חייה סבתא נגעה בחייהם של אנשים רבים: כמטפלת וכגננת, בארגון משלוח חבילות לחיילים בני הקיבוץ, כחברת קיבוץ, כשוחרת תרבות שלא מפספסת קונצרטים, או כחברה ללימודים ב"בית ותיקי הגליל".
במהלך ימי השבעה, הזכירו בחיבה כמה מחבריה וחברינו את עבודות הסריגה שקיבלו ממנה במתנה. כדי להוקיר את זכרה ולתעד את יצירתה, אנחנו מזמינים אתכם לשתף איתנו תמונות וזכרונות מעבודות מלאכת היד של סבתא.
שמרתם את בובת הליצן שקיבלתם במתנה להולדת הילדים? עדיין יש לכם את בובות האצבע? אולי סבתא רקמה לכם כיסוי לספר עבודת שורשים? נשמח לראות, להיזכר ולאסוף את התמונות.
איך לשתף ולהשתתף
אנא שתפו תמונה או טקסט באחת הרשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם, פינטרסט או טוויטר, ותייגו בהאשטאג #סבתארינה .
איך מתייגים? פשוט מוסיפים את הטקסט #סבתארינה כולל הסולמית, לטקסט או לתיאור התמונה. כשתפרסמו זה ייראה כקישור. כך נוכל למצוא את זה בחיפוש ברשתות החברתיות הנ"ל.
לנוחותכם, יש גם אירוע בפייסבוק בו תוכלו לשתף תמונות. מוזמנים להצטרף.
למי שלא מתחברים לכל המדיה החברתית הזאת, אפשר גם לשלוח במייל אלי (maayanale בג'ימייל).
אנא שלחו ופרסמו את התמונות עד יום שבת, 17/9/2016. בסוף השבוע הזה ניפגש בנאות מרדכי לציון 70 שנה לנאות, ואני אוכל לשתף עם בני המשפחה את התמונות והזכרונות שלכם. בהמשך, לפי כמות התמונות, אולי נאסוף אותן לאלבום או אתר ייעודי.
אנא שתפו עם חברות וחברים נוספים ממעגלי החיים של סבתא, אולי הם ירצו לשתף גם זכרונות שלהם.
תודה לכל מי שנחמו אותנו והשתתפו באבלנו, נשמח אם תשתתפו גם בפרויקט הזה.
לפני כשנתיים, בסדנא לארכיונאים על סיפור סיפורים דיגיטליים, ביקשתי מהמשתתפים לבחור פריט אחד מהארכיון שלהם, להתמקד בו ולספר את הסיפור שלו בזוית אישית וכהזמנה לארכיון. אם הייתי צריכה לבחור פריט אחד כזה, ייתכן מאוד שזאת היתה אחת מהגדות פסח בארכיון נאות מרדכי. בין השנים 1941-1945, תש"א-תש"ה, אייר סבי, אכסי שמעון אלכסנדר ז"ל, ארבע מהגדות פסח של געתון (לפני שהקיבוץ עבר לעמק החולה ונקרא "נאות מרדכי"). בליל הסדר היתה הגדה מרכזית אחת, יפה ומעוטרת, ולצידה שוכפלו עותקים פשוטים יותר לקריאת החברים.
לפני כעשור ראה אור הספר "יוצאים בחודש האביב, פסח ארץ-ישראלי בהגדות מן הקיבוץ" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי. גם הגדה אחת של אכסי מופיעה בו, זאת שאייר לסדר פסח בגבעת ברנר בזמן שירותו בפלמ"ח.
ההגדות שמורות בארכיון נאות מרדכי, אבל הזמן נוגס בהן: דפים שנקרעו והודבקו, בהגדה אחת אפילו חוררו הדפים, הוכנסו לשקיות ניילון ונכרכו בחוט. בפסח שעבר, ניצלתי את ביקור החג שלי בנאות ואת המצלמה בטלפון הסלולרי כדי לצלם דפים מההגדות, אבל ברור שיש מקום לסרוק אותן בצורה מקצועית יותר.
הלב והמעין 